לאומי קארד בע"מ נ' נוב ואח'

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט קליין) מיום 22.11.09 בתא"מ 51789/08 אשר קיבל את תביעת המשיבה 1 (להלן – המשיבה) וחייב את המערערת לשלם למשיבה 20,109 ₪ וכן הוצאות משפט.

כנגד המשיבים 2 ו-3 ניתן פסק דין בהעדר ולאחר שלא הגישו כתב הגנה.

2.השאלה שנצרכה להכרעה בבית משפט קמא עניינה האם עסקת תיווך למכירתה של יחידת נופש נכללת בסעיף 14א לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן – החוק) שכותרתו "עסקה בענין רכישה של יחידות נופש".

בס"ק 14א(א) נקבע כי "לא יעשה עוסק עסקה בענין רכישה של יחידת נופש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

........".

השאלה התעוררה נוכח הוראת ס"ק 14א(ג) הקובעת כי "בעסקה בענין רכישה של יחידת נופש רשאי הצרכן לבטל את החוזה בתוך.....". וכן בעקבות הוראת סעיף 14ב (א) לחוק:

"התחייב צרכן לשלם את תמורתה של עסקה, כאמור בסעיף 14א, באמצעות כרטיס אשראי, לא יחייב מנפיק הכרטיס את הלקוח בסכום החיוב, כולו או חלקו, לפני שחלפו 30 ימים לפחות מהמועד שבו הופקד בידיו מסמך המעיד על העסקה בין הלקוח לבין הספק; הודיע הלקוח למנפיק, בתוך 30 הימים האמורים, כי העסקה בוטלה בהתאם להוראת סעיף 14א(ג), לא יחייבו המנפיק בסכום כלשהו בשל אותה עסקה".

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:

3.העובדות במקרה דנן אינן שנויות במחלוקת.

המשיבה הינה בעלת זכויות ביחידת נופש במלון בירושלים. המשיבה 2 (להלן – החברה) הינה חברה שעל פי מצג שהציגה, עוסקת בתיווך ומכירת יחידות נופש ומנוהלת על ידי בעל המניות היחיד בה, המשיב 3 (להלן – המשיב). ביום 10.10.08 חתמה המשיבה על הסכם עם החברה (להלן – ההסכם עם החברה) בעניין תיווך מכירת יחידת הנופש או קנייתה על ידי החברה. בהתאם להסכם, שילמה המשיבה לחברה סך של 20,109 ₪ באמצעות כרטיס אשראי שהונפק לה על ידי המערערת.

בתאריך 29.10.08 נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירות מרמה לרבות בנושאים כהסכם עם החברה. המערערת אשר לא קיבלה טופס גילוי, כמשמעותו בחוק, הודיעה על ביטול ההסכם עם החברה. באותו יום הודיעה גם למערערת על ביטול העיסקה, אולם המערערת חייבה את המשיבה במלוא סכום העסקה.

מכאן תביעתה כנגד המערערת, החברה והמשיב.

4.לית מאן דפליג שאם אכן חלות הוראות החוק גם על העסקה נשוא דיון זה, אזי אכן חייבת המערערת להשיב למשיבה את הסכום בו חוייבה, וכי מלכתחילה לא היה מקום שהמשיבה תחוייב באשר חוייבה.

5.בית משפט קמא סבר כי עסקת תווך למכירת יחידת נופש נכללת בגדר עסקה בענין רכישת יחידות נופש.

הנמקתו של בית המשפט נסמכת על דברי ההסבר, דהיינו כי החוק בא להסדיר כללי התנהגות ביחסים שבין הצרכן לעוסק לרבות נותני שירות. כך מפנה בית המשפט להגדרות שבסעיף 1 לחוק:

"עוסק" – מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק...."

"צרכן" – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".

בית המשפט מדגיש כי המחוקק לא מצא לנכון לבחור בהגדרות של "קונה" או "מוכר" אלא עוסק וצרכן, ומכאן כי המשיבה הינה הצרכן והחברה היא העוסק.

עוד דחה בית המשפט את טענת המערערת כי סולקת העסקה לא הגדירה את העסקה כעסקה לעניין יחידת נופש, באשר הסולקת אינה ברת סמכא לקבוע את סוג העסקה.